מגיפת הקורונה משפיעה על כל תחומי החיים וגם הכדורסל לא הצליח לברוח ממנה. משחקי כדורסל מושכים אליהם קהל רב שעומד, קופץ, שר ומעודד בצפיפות. כל זה מהווה כמובן סיכון להידבקות במחלה. סיכון נוסף הוא לקבוצות עצמן – לשחקנים, למאמנים, לצוותים הטכניים ונותני השירותים השונים.
בתחילת המגיפה, עוד לא היה ברור לאן הדברים הולכים אבל לאחר כמה חודשים כבר בוטלו המשחקים. כאשר הם חזרו, ננקטו כמה פעולות להתמודדות עם המשבר.
שומרים על השחקנים
השחקנים נדרשים לאימון רב ושהות שלהם ביחד. בכדי למנוע את התפשטות הנגיף, הוחלט שלא לאפשר לשחקנים שימוש במלתחות שבמתחם המועדון. השחקנים הונחו לצמצם מגע בינם לבין עצמם הן באימונים והן במשחקים עצמם. לא עוד חיבוקים או כל מחווה אחרת שיוצרת מגע. ההגעה לאימונים ולמשחקים גם היא נעשית בצורה נפרדת ולא כמו בעבר עם אוטובוס בו נמצאת כל הקבוצה.
הגבלות על הקהל
המשחקים בתקופת הקורונה הם למעשה ללא קהל. האנשים שנמצאים באולם הם בני משפחה של השחקנים ואנשי צוות או מקורבים שונים. משחק ללא קהל מהווה בעיה גדולה ביותר – ללא עידוד, ללא רעש וללא האווירה המיוחדת – האירוע נראה ומרגיש אחרת. אבל בימי קורונה, אין הרבה ברירות.
יצירה מלאכותית של אווירת משחק
לאור הבעיה של משחק ללא קהל, הוחלט לאמץ כל מיני פתרונות טכנולוגים לבעיה. ביציעים שנמצאים מול המצלמות נפרשו יריעות עליהן הודפסו תמונות של אוהדים. בעת שידור המשחק השתמשו בקולות מוקלטים של קהל כאשר במאי קול מיוחד שינה אותם בהתאם למה שמתרחש על המשחק. יש לציין ששני הצעדים הללו אכן הביאו לשיפור באווירה של המשחק שעבר דרך הטלוויזיה. זה לא היה הדבר האמיתי אבל בהחלט יותר טוב מכלום.
יש לזכור שגם בסדרות קומיות אנחנו שומעים למעשה צחוק מוקלט ולא נראה שזה מפריע למישהו.. הבעיה הגדולה יותר מתרחשת על המגרש עצמו. כבר הוכח שיש לקהל השפעה עצומה על השחקנים ורוח הלחימה שלהם. מהבחינה הזו נראה שאין לאפקטים הללו הרבה השפעה. על הפרקט עצמו, ההרגשה מאד שונה במן משחק ללא קהל.
שינויים לטובה
התקופה המוזרה הזו סיפקה גם הזדמנות למשהו חיובי. שחקני רכש זרים רבים נאלצו להיעדר מהליגה ובכך יצרו מחסור בשחקני הרכב. את המחסור הזה ממלאים יותר שחקנים מקומיים שגדלו במועדונים השונים. חלה עליה של עשרות אחוזים במספר השחקנים שעולים מקבוצות הנוער לסגל הבוגרים. זה מאפשר לשחקנים מקומיים לצבור ניסיון הכרחי על המגרש ולהשתפר. זה למעשה היפוך מגמה שהתחילה בשנות ה80. יש לשער כמובן שהדברים ישתנו בחזרה כאשר בעיית הקורונה תיעלם אבל עד אז, כמו שנהוג לומר – מעז יצא מתוק!