ראיון עם מרקו מאבלינו




קודם כל שלום ותודה שהסכמת להתראיין לאתר האולטראס. אין ספק שנשמח להמשיך את שיתוף הפעולה בין הארגונים גם בעתיד.

איך נכנסת לכל ענייני האוהדים והספורט? האם אתה מעורב גם בכדורגל למרות היותכם בליגה נמוכה?

התקרבתי אל תחום הספורט בכלל ואל הכדורגל בפרט מאז היותי ילד (היום אני בן 42) הודות לקבוצת אבלינו קאלצ´יו 1912 שהיום לצערי אינה קיימת עוד מכיוון שהתפרקה. בצורה יוצאת דופן הצליחה הקבוצה להעפיל לסרייה A (הליגה האיטלקית הבכירה, כיום משחקת הקבוצה בליגה חצי מקצוענית) בשנת 78/79. כבר בגיל 16 מצאתי עצמי מסתובב בכל רחבי איטליה אחרי צבעי הקבוצה שלי ולאט לאט התחלתי לחיות את החיים של הקורבה (יציע האולטראס) שהיה לגמרי שונה מהיום. במקביל דרך ראשי האולטראס של הקורבה סוד של קבוצת הכדורגל ודרך זה שאחי שיחק כדורסל בקבוצה הקטנה של העיר התחלתי ללכת לאולם הספורט לעודד ולתמוך בקבוצת הנשים של הכדורסל (קבוצת פרטניו) ששיחקה בליגה הראשונה ואבלינו ששיחקה בליגה השנייה.

בשנת 88/89 קבוצת הכדורגל שלנו ירדה לסרייה B מסרייה A, ושנה אחר כך היה משחק מכריע על העלייה לליגה הראשונה בבית מול קרמונזה שלדעתי גרם לי לנטוש לגמרי את קבוצת הכדורגל. במחצית אנחנו מוליכים בשני שערים ובמחצית השנייה בתוך כמה דקות התוצאה נקבעה על 2-2 עם פנדל מוחמץ של שחקן שלנו ובסופה של העונה התגלתה שערוריית מכירת המשחקים שלקבוצתנו מורידים חמש נקודות בעונה שלאחר מכן על מכירת המשחקים.ומאז כף רגלי לא דרכה יותר באצטדיון קטאפולטנדומי, כאשר במקביל קבוצת הכדורסל סקאנדונה אבלינו החלה אט אט לעלות ליגות עד להגעה לסרייה A.

איזה יחס מקבל הארגון מהקבוצה? האם יש קשר ביניהם?

לנו אין שום קשר עם הקבוצה. שיתוף הפעולה שלנו נובע רק מתוך הצורך של החיים ביציע והיוזמות שלנו (בהיכל הספורט אנחנו משתמשים בהפגנות של הזדהות, כדי להכין את התפאורות שלנו או כדי לאחסן את הציוד שלנו) אבל לא מבחינה חסכונית או כלכלית, אלא בגלל שלכל אחד אמור להיות התפקיד שלו וגם כי אנחנו רוצים להיות חופשיים לומר תמיד את שלנו ... במילים אחרות אותנו לא קונים !

ספר קצת חוויות מתקופת היורוליג וכמובן מצמד המשחקים נגד מכבי.

לפני שנים זה היה בלתי נתפס לשחק מול מכבי שבמשך שנים היא אחת הקבוצות הבולטות באירופה, התמזל ומזלנו ולנו זה קרה אך אני חושב עם זאת כי זאת היתה חוויה חד פעמית ושאבלינו לא תשחק יותר לעולם ביורוליג ,גם מבחינת המצב הכלכלי אליו נקלעה הקבוצה וגם משום שהיתה שנה ייחודית מאוד ! חברינו סיפרו לנו על האירוח הנפלא בישראל ואנחנו לא יכולנו לעשות אחרת חוץ מלגמול מתי שמכבי הגיעה לשחק באבלינו, יצא לי להכיר אנשים נפלאים באולטראס מכבי ועד היום לשמור על קשר ולזכור חוויות מאותה תקופה שעברנו יחד עם אילן השועל ועל השאר. גם אם אנחנו לא מתראים זה כאילו שאנחנו כן משום שנתנו לשלטים שלנו לדבר-גם השלט שלכם של המזל טוב לכבוד העשר שנים שלנו וגם שלט התודה שהכנו עבורכם. הנסיון ביורוליג נתן הרגשה נפלאה שזכינו לראות ולהתמודד גם נגד אוהדים אחרים שאני חוזר על מה שאמרתי קודם,איתם לא נתראה לעולם יותר. עשינו כל מה שניתן בתנאים כלכליים קשים ולא החמצנו אפילו משחק אחד בזכות הנהלת הארגון בהתחשב בעובדה שרק כרטיס טיסה לת"א עלה לנו 930 יורו לאדם!



איך מתמודד הכדורסל האיטלקי מול הדורסנות של סיינה (בדומה למכבי בליגה בישראל) שבעצם לא מאפשרת לשום קבוצה לקחת אליפות?

לצערי באיטליה קיימות השקעות גדולות כמו זו של סיינה או מילאנו-קבוצות שלא ניתן להתמודד איתן מבחינת השקעה.אני טוען שלא תמיד הכסף מנצח ואנחנו גאים שאנחנו הקבוצה היחידה בעלת התקציב הנמוך שהצליחה בשנים האחרונות לזכות במשהו באיטליה (מלבד סיינה): הגביע האיטלקי לפני כשלוש שנים שהוביל אותנו ליורוליג ואנו גאים ושמחים מאוד על התואר הקטן הזה. הדברים שאני מוחה נגדם אינם ההשקעות הגדולות של הקבוצות הגדולות בגלל שאם יש לך את הכסף אז לאחרים לא ניתן לומר כלום אך אני מוחה כנגד החוקים שנקבעים על ידי אותן קבוצות גדולות בליגה. לדוגמא המועדונים הגדולים שדורשים להיות תמיד מוגנים ואני אסביר: באיטליה לפני כמה שנים הוחלט על מינימום של משכורות לשחקנים, כך שלכל שחקן שאתה מביא לקבוצה אפילו סתם בכדי למלא את השורות יש את הזכות לקבל חוזה בעל ספרות גבוהות שבעבר היה בלתי אפשרי, וכל זה בגלל שהקבוצות הגדולות מחזיקות 10 שחקנים אם לא יותר ולקבוצות הקטנות בקושי 7 שחקנים אמיתיים. לאחר מכן הם קבעו חוק שהליגה תהיה בלי יורדות אך למזלנו חוק זה עדיין לא עבר והשנה הם שמו איזה כרטיס "משוגע" המאפשר לקבוצה המסיימת אחרונה בליגה הראשונה לשלם 500 אלף יורו ולהישאר בליגה (מישהו אמר אבנר קופל?) וזהו כמובן יתרון בשביל הקבוצות הגדולות שאם הם מפשלות שנה אחת בליגה יש להם את האפשרות לשלם מה שלקבוצות הקטנות אין לאחר שכמובן הן משקיעות מיליונים של אירו לתקציב. אנחנו כארגון אולטראס יצא לנו להיות שותפים למחאה כנגד שיטה זו כמובן עם שלטים ודגלים במספר משחקים השנה אך לא זכינו לשיתוף פעולה של אוהדי שאר הקבוצות הליגה חוץ מאוהדי קבוצה אחת מסרייה B שהיתה מועמדת בטוחה לעליה שלהם כמובן היה אינטרס.

לגבי ארגוני האולטראס שהכי הרשימו אותי באיטליה הם אוהדי קאנטו, באירופה בבית שלנו הייתם אתם ואולימפיאקוס אך מי שבכללי הכי מרשים אותי הם אוהדי פנאתינאייקוס ופרטיזן בלגרד.

האם המשטרה עושה צרות לאוהדי הכדורסל בדומה לסנקציות המוטלות על חבריכם מהכדורגל?

המשטרה בשנים האחרונות פגעה בנו מספר פעמים עם הרחקות אחרי מספר תקריות שקרו בביילה ובעוד שני משחקי חוץ שהיה אסור לנו להגיע אליהם: אחד בוארזה שם עוד לא היה בנוי יציע האורחים, אך המארחים מוארזה אישרו לנו להגיע לראות את המשחק (בכמות מצומצת) ואף נתנו לנו מספר מנויים שלהם ליציע שלהם (רק שלא יכולנו לפתוח את השלטים שלנו בכדי למנוע בלאגן) ובמשחק אחר בברינדיזי השנה שאליו הלכנו כרגיל ולמזלנו לא קרה כלום אולי בגלל שהקבוצה השנייה כבר ירדה ליגה! בשנים עברו חווינו כבר עימותים קשים עם המשטרה במיוחד במשחקי הדרבי נגד נאפולי שתמיד היו חמים מאוד. בכל שאר הדברים הכדורסל היום רחוק מלהיות מה שקורה בכדורגל כמו כרטיס האוהד וכו´ אך אני מאמין שלא יעבור הרבה זמן וגם בכדורסל יתחילו להכניס תקנות דומות. כבר היום קיימות סיטואציות שונות לדוגמא לא בכל עיר משתמשים באותן שיטות בכל הקשור למשטרה, לנו זה קרה השנה כשבמגרשים מסויימים לא איפשרו לנו להכניס תופים, מגאפון ולעיתים מניעה מהשימוש במילה אולטראס.

ברוח סדרת הגמר ביוון ספר על הביקור שלכם שם,כזכור אף הייתה תקרית עם הקהל האדום.

באתונה היינו 3 ימים והגענו 32 חבר´ה בכללי. לא הייתי אומר תקריות משום שלא היו כאלה. בתחילה הגענו לאולם שם ללא ליווי משטרתי ורק לאחר שהתלהטו קצת הרוחות המשטרה התערבה. התחילה זריקת חפצים הדדית מהצד של אוהדי אולימפיאקוס כשאנחנו מגיבים כשכל זה קורה בין המחציות ולא בתחילת המשחק. ממה שהבנו זה בגלל שאנחנו לבשנו את אותם הצבעים כמו של פאנתינאייקוס. באיזה שהוא שלב באיזור התחתון של היציע שלנו נעשה נסיון לגנוב את אחד השלטים שלנו כשאחד מהאוהדים שלהם החזיק איזה מישהו על הכתפיים שניסה למשוך לנו את השלט מהגדר אך אנחנו הגנו עליו כמו שהיה צריך לעשות מן הסתם עם כל כוחנו. בסוף יצאנו מהמגרש עם מלא משטרה מסביבנו כשחלק מהחבר´ה לוו עד לתחנת המטרו והקבוצה השניה (שלי) יצאה למגרש החנייה משום שהגענו ברכב.

לסיום אני רוצה להודות לך שוב שהסכמת לדבר איתנו ונאחל לכם עוד הרבה שנים יפות.

מקווה שאהבתם את הראיון ד"ש לטל דוידה, לשועל ולכל השאר, צ´או מרקו .

grazie mille Marco da tutti noi Ultras Maccabi
תפריט דף הבית פייסבוק